מאמר | מה אפשר ללמוד מהמדורה של ל”ג בעומר לגבי הנפילה הבאה של הבורסה?

 

למדורת ל”ג בעומר מביאים הילדים בולי עץ ואוגרים אותם לצד המדורה. הם משליכים למדורה את בולי העץ והאש הולכת ומתגברת. כשאוזלים בולי העץ, האש כובה. מבחינות רבות יש דמיון בין מדורת ל”ג בעומר לבין התנהגות הבורסה בטווח הקצר.

למדורת ל”ג בעומר מביאים הילדים בולי עץ ואוגרים אותם לצד המדורה. הם משליכים למדורה את בולי העץ והאש הולכת ומתגברת. כשאוזלים בולי העץ, האש כובה. מבחינות רבות יש דמיון בין מדורת ל”ג בעומר לבין התנהגות הבורסה בטווח הקצר.

אחרי נפילה חריפה בבורסה, בזמן שהציבור מוכר ניירות ערך בהמוניו, כמות הכסף בצד (אותם “בולי העץ”) היא גבוהה מאוד. במצב זה, הפוטנציאל לעליה עתידית בבורסה הוא מצוין, כי לציבור יש מלאי כספי נרחב לכניסה לשוק, מלאי שעשוי לסייע להעלות את השוק כלפי מעלה. בחלוף פרק זמן שבו הבורסה מבצעת מהלך חד כלפי מעלה וישנה הערכה גורפת בקרב הציבור שהכיוון העתידי הוא אחד - רק כלפי מעלה - יתרות המזומנים שיש לציבור בצד, “בולי העץ” שלו, פוחתות מאוד ולכן הבורסה צפויה לרדת, בסופו של דבר.

במילים אחרות, יש קשר הפוך בין מצב הרוח של הציבור, הפסימיות או האופטימיות שלו לגבי כיוון הבורסה, לבין יתרות המזומנים הפנויות שלו. כשהציבור פסימי לגבי השוק בצורה קיצונית, יש ברשותו יתרות מזומנים גדולות הפנויות להשקעה והדבר עשוי להביא, בדרך כלל, לעליה עתידית של השוק. בנקודת הקיצון השנייה, כשהציבור אופטימי בצורה קיצונית לגבי כיוון השוק בעתיד הקרוב, המשמעות היא שמרבית כספו כבר מושקע בשוק ו”אין מי שיקנה”. במצב זה, הסיכון ל’תיקון’ כלפי מטה בשוק הוא גדול. מעניין לציין, כי משבי רוח אופטימיים בקרב הציבור באים לידי ביטוי בתופעת “נהגי המוניות” - תקופה שבה מתחילים לקבל טיפים להשקעה בניירות ערך מאנשים שבדרך כלל אין להם נגיעה בשוק כגון נהגי מונית - הדבר מלמד על אופטימיות קיצונית של הציבור ועל נפילה קרובה בבורסה.
במילים אחרות, הכול עובד “הפוך על הפוך”. פסימיות קיצונית של הציבור מביאה, בדרך כלל, לעליות בבורסה ואופטימיות קיצונית מביאה לירידות.

האם אפשר להשתמש במדידת מצב רוחם של משקיעים כדי לחזות את כיוון הבורסה? פול מונטגומרי מצא כי עמודי השער של מגזינים לא כלכליים מהווים אינדיקציה טובה למצב רוחו של הציבור. במחקר שביצע, בחן את עמודי השער של מגזין טיים מאז 1920 . מונטגומרי מצא, כי הבורסה כיכבה בעמוד השער של טיים לעיתים רחוקות יחסית. אולם, כאשר עמוד השער של המגזין היה פסימי מאוד לגבי מצב הבורסה, הגיבה הבורסה ברוב המקרים בעליות חדות בתקופה קצרה לאחר מכן. לחילופין, כשעמוד השער היה חיובי מאוד לגבי הכיוון העתידי של הבורסה, הבורסה ירדה בחדות. בנוסף, מצא מונטוגמרי כי במידה וחיכה כחודש אחרי הפרסום ואז בחר להחזיק בעמדה הפוכה לעמדת עמוד השער, היה משיג תשואה הגבוהה עד פי חמישה לערך. מתשואת המדד באחד עשר החודשים העוקבים.

מרק הלברט העוקב אחרי תשואת עיתוני ההשקעות בארה”ב מצא, כי בשתים עשר השנים האחרונות, בזמן שהמוציאים לאור של עיתוני ההשקעות היו חיוביים למדי לגבי הכיוון העתידי של השוק, ירד השוק בקצב שנתי ממוצע של כ 16% . לעומת זאת, כאשר המוציאים לאור של עיתוני ההשקעות היו פסימיים מאוד לגבי כיוון השוק, עלו המניות, בממוצע, בקצב שנתי של כ- 32% . חשוב לציין, כי רוב הזמן אנשים אינם אופטימיים או פסימיים בצורה קיצונית לגבי כיוון השוק, אלא נמצאים באמצע הדרך.

מרטין זוויג הוא אחד ממנהלי ההשקעות הבודדים שהצליחו להכות את השוק באמצעות תזמון מוצלח. זוויג מצא כי סוחרי האופציות מהווים גם הם אינדיקציה טובה למצבי רוח קיצוניים. הוא פיתח את מדד הפוּט/קוֹל ) put/call (. זוויג גילה כי כשמספר אופציות הפוּט (אופציות מכר) גבוה מאוד ביחס למספר אופציות הקֹול - כלומר, כשרוב הסוחרים חושבים שהשוק עומד לרדת - השוק דווקא נוטה לעלות וכשמספר אופציות הקוֹל היה גבוה מאוד ביחס למספר אופציות הפוּט, נטה השוק דווקא לרדת.

כמו כן, מתברר שגם משקיעים מוסדיים אינם חסינים בפני ההשפעה שיש למצב רוחם על אופן השקעתם. מנהלי קרנות נאמנות המתמחות במניות אינם נוטים להחזיק מזומנים בתיק ההשקעות שלהם, שכן הדבר עלול לפגוע בתשואת הקרן לאורך זמן. חברת המחקר נד דיוויס ריסרץ’, המבצעת מחקר עבור גופים מוסדיים, מצאה כי ב- 44 השנים האחרונות, כשמנהלי קרנות הנאמנות המנייתיות בארה”ב החזיקו בשיעור מזומנים הגבוה מ- 9% בקרנות הנאמנות שלהם, כלומר, כשהם חשבו שהשוק עומד לרדת, עלה השוק בקצב שנתי ממוצע של כ- 20.1% . מדובר בעלייה הגבוהה פי שניים מהעלייה הממוצעת של השוק לאורך זמן.

ומה מלמדים כיום מדדי הפסימיות והאופטימיות לגבי כיוון השוק העתידי? מדד הלברט, העוקב אחר מצב הרוח של עיתוני ההשקעות בארה”ב, היה במצב של פסימיות קיצונית כשהשוק האמריקאי הגיע לתחתית בחודש מרץ השנה. למרות שמאז זינקו מדדי המניות בארה”ב בלמעלה מ- 60% , המוציאים לאור של עיתוני ההשקעות האמריקאיים נשארו ספקנים לגבי ההתאוששות במשך תקופה ארוכה והפסימיות שלהם התפוגגה לאט. רק בחודש האחרון הפכו אלה לחיוביים הרבה יותר לגבי כיוון השוק, אם כי עדיין לא הגיעו לרמה של אופטימיות קיצונית. במלים אחרות, מדד האופטימיות/פסימיות אינו מצביע כרגע על כיוון ברור.

האם ניתן להשתמש במדדי האופטימיות והפסימיות ככלי בודד לחיזוי כיוון שוק המניות? ובכן, התשובה לכך היא שלילית. רוב הזמן הציבור נמצא במצב רוח שאינו קיצוני אופטימי או קיצוני פסימי, ולכן אי אפשר ללמוד מכך לגבי הכיוון העתידי של השוק. באופן כללי, כאשר בוחנים את מנהלי ההשקעות הטובים בעולם, רק בודדים מתוכם השיגו תשואות עודפות על ידי יכולת קריאה של הכיוון העתידי של השוק ורובם ככולם השיגו תשואות עודפות על ידי בחירה חכמה של מניות.

יחד עם זאת, למרות שקשה להסתמך על מדדי האופטימיות ככלי ניבוי בודד, יכולים משקיעים פרטיים להפיק תועלת רבה מהבנת הנושא ומעקב אחרי מדדים אלו. אחת המסקנות החשובות שניתן ללמוד ממדדי האופטימיות היא, שלאחר תקופה של ירידות חדות בשווקים, אשר גורמת למשקיע הפסד ניכר בתיק השקעותיו ולתחושה כי ‘הכול שחור’ ואין צל של תקווה - זו בדרך כלל בנקודה בה מאוחר מדי מכדי למכור.

בעשרים השנים האחרונות הניבו מדדי המניות המובילים בישראל תשואה גבוהה משמעותית מהשקעה באגרות חוב. יחד עם זאת, בשל נטייתם של משקיעים להיכנס ולצאת משוקי המניות בעיתוי הלא הנכון, מעטים הם המשקיעים שהניבו תשואה ממוצעת שכזאת. האופן היעיל ביותר למשקיעים להפיק תועלת מעלייתם של שוקי המניות, לאורך השנים היא באמצעות השקעה ב”מנות”, בעיקר דרך הפקדות שוטפות במכשירי חיסכון כדוגמת קופות הגמל וקרנות הפנסיה אשר להם מנגנון הפקדות שוטפות אשר מקל על יכולת ההתמדה של המשקיע ומחייב אותו להיות בשוק כל הזמן. חשוב לציין שבמסגרות אלה נהנים המשקיעים גם מיתרונות מס מהותיים ביחס לאפיקי החיסכון הנזילים. לסיכום, כל מי שמשקיע, או שוקל להשקיע במניות במסגרת חסכונותיו השוטפים, חשוב ומומלץ שישמור על מרכיב מניות ראוי וסביר, שמתאים לאפיון צרכיו, שיאפשר לו לישון בשקט בלילה. בכל מקרה של דחף לצאת מהשוק יחד עם כל העדר, כדאי להיזכר במלים שצועקים אוהדי מכבי בהיכל לשחקן ששוקל לעזוב את הקבוצה: “תישאר, תישאר”.

f