23.02.2010
משפט אחד בהודעה היה מעניין: "על רקע נתוני התעסוקה החלשים בכלכלות ה-G3 (= ארה"ב, יפן, גרמניה), ההערכות הן שהסיכון למיתון עדיין קיים, ואולי אף גבר".
W – בשפה שלנו.
מה שלא בשפה שלנו זה ה-G3. יפן ב-L והיא לא רלבנטית לכלום. אירופה ב-U (אולי בדרך ל-L), וגם היא פחות מענינת אותנו. ארה"ב תקבע מה יקרה לשוקי ההון בעולם, והיא גם זו שתקבע איך תראה כלכלת ישראל.
הסיבות העיקריות להחלטה כפי שהוצגו ע"י בנק ישראל:
• מדד ינואר הפתיע כלפי מטה זה החודש השני ברציפות; החזאים צופים מדדים שליליים ברבעון הראשון; צופים אינפלציה לשנה כולה בתוך היעד.
• ההתפתחויות הריאליות חיוביות. עם זאת, יש גורמים שמעיבים על המגמה החיובית העולמית.
• הריביות בעולם נמוכות ויישארו כאלו. כמה בנקים ממשיכים לצמצם את השימוש בכלים לא שגרתיים של הקלה מוניטרית.
התחזיות והציפיות הנגזרות משוק ההון כפי שנאספו ע"י בנק ישראל:
|
|
תחזיות/ציפיות
|
הערות
|
|
ציפיות אינפלציוניות נגזרות משוק ההון
|
2.4% לעומת 2.7% בחודש שעבר
|
בעקבות הפתעת מדד ינואר, וספציפית ההפתעה השניה ברציפות בסעיף הדיור הבעייתי.
|
|
ממוצע תחזיות החזאים לאינפלציה 12 חודשים קדימה
|
2.2% לעומת 2.3% בחודש שעבר.
אינפלציה של 1.7% בשנת 2010 כולה.
|
|
|
ריבית בנק ישראל בעוד שנה
|
על פי החזאים - 2.75%
על פי שוק ההון – 2.6%
|
מדובר בתחזית כמעט זהה לזו שהיתה בחודשיים שחלפו. כלומר תוואי העלאת הריבית נדחה בחודשיים.
|
עוד נאמר בהודעה:
• יש סימנים לשיפור משמעותי בפעילות הכלכלית
• יש סימנים חיוביים משוק העבודה. השכר הריאלי הממוצע בספטמבר-נובמבר היה נמוך ב-2.5% מרמתו אשתקד – שזה דווקא חדשות טובות, מההיבט האינפלציוני.
• בינואר היה עודף תקציבי של 4 מיליארד ₪, שזה מצוין ומתאים לגרעון נמוך יותר מהיעד (5.5%), אבל זה עדיין לא בגודל העודף שהיה בשנים 2005-2008• פרמית הסיכון של ישראל נותרה קבועה, בעוד ה-CDS של מרבית המדינות המתועשות וגם המתפתחות עלו.
• ה-IMF אומנם עדכן את תחזית הצמיחה העולמית כלפי מעלה, אבל על רקע נתוני התעסוקה החלשים במדינות המתועשות הסיכון למיתון "אולי אף גבר".
• בעולם נדחו ההערכות לגבי המועד בו יחל ההידוק המוניטרי.
כלל פיסקלי חדש לתקציב המדינה החל מ-2011
מזה למעלה מעשור וחצי יש לישראל מגבלה על הגרעון ו/או על הגידול השנתי בגודלו של תקציב המדינה.
במשך רוב התקופה הזו, המגבלה הוצגה בצורה של תוואי למשך מספר שנים – בד"כ תוואי של הפחתת הגרעון התקציבי.
במשך רוב התקופה, התוואי שהוצג עבר שינויים תוך כדי תנועה – כמעט תמיד כלפי מעלה. כלומר, כמעט תמיד קרה משהו במהלך שנות התוואי שהוצהר מראש, שגרם לממשלה להצהיר על תוואי חדש, של גרעון גבוה יותר ושל מדיניות מקלה יותר.
שיטת עבודה כזו של הצהרה מראש של יעד גרעון או על יעד הוצאה על פני מספר שנים, מגבירה את השקיפות, וחשוב מזה – מסנדלת את הממשלה והממשלות הבאות ליעד כלכלי ארוך טווח. וזה באמת עבד. למרות שאפשר היה אולי להיות נחושים יותר בשנים הללו ולהגיע להישגים גדולים יותר, אי אפשר להתכחש לכך ששיטת עבודה זו, שהונהגה לראשונה בממשלת רבין השניה, השיגה את המטרה ועיצבה את המדיניות הפיסקלית (הכוללת) של כל ממשלות ישראל מאז, ללא קשר לשיוכן המפלגתי.
השינוי הנוכחי:
במקום הגדלת התקציב ב-1.7% בשנה (שהוא קצב גידול האוכלוסיה) תהיה נוסחא שתקבע מידי שנה בכמה יוגדל התקציב לשנה הבאה.
כמו בעבר, גם עכשיו, עדיין יהיה יעד גרעון מחייב: 3% בתקציב 2011 ו-2% בתקציב 2012.
הנוסחא:
60% חלקי יחס חוב/תוצר (היום, 79%) כפול קצב הצמיחה הממוצע בשנה בעשור האחרון (היום, 3.4%).
הנוסחא מאפשרת היום – כלומר, לתקציב 2011 עליו יתחילו לעבוד בקרוב במשרד האוצר – גידול של התקציב ב-2.6%.
הרעיון:
• נקודת המוצא היא שתקציב המדינה כבר לא כל כך גדול בהשוואה בינ"ל – 42% מהתוצר של ישראל. לאחר עשרות שנים בהן עמלו הממשלות על הפחתת גודלו היחסי של תקציב המדינה, הגענו אל המנוחה והנחלה. כמעט.
• ה"כמעט" מתיחס ליחס החוב לתוצר, שעדיין גבוה מדי, 79%. מדובר בשיעור מצחיק בהשוואה לזה ממנו יסבלו בשנים הקרובות חלק מאוד גדול מהמדינות המתועשות: גרמניה 85%, בריטניה 90%, ארה"ב 100%, יוון ואיטליה 115%, אבל זה שמצבם של חלק מהאחרים רע משלנו, לא אומר שזו לא בעיה שצריך לטפל בה.
• אלא שהטיפול, כך הוחלט אתמול, יהיה הדרגתי יותר משהיה (או לפחות משניסה להיות) עד כה.
• יעד החוב לתוצר אליו שואפות המדינות להגיע הוא 60%. זהו היעד שנקבע באמנת מאסטריכט שקבעה את הכללים להצטרפות לאיחוד האירופי, והוא במידה מסוימת שרירותי. ישנם מחקרים המראים שחוב גבוה מדי (90% בחלק מהמחקרים, 60% באחרים) מוריד מהאפקטיביות של מדיניות פיסקלית. אבל למה דווקא 60% ולא 50% או 70%? מאותה סיבה שיעד האינפלציה בשורה מאוד ארוכה של מדינות הוא 2% ולא 3% או 4% או 1%.
• הנוסחא בנויה כך שככל שאנחנו מתקרבים ליעד, כך אפשר להירגע קצת ולהגדיל את התקציב ביותר. ככל שהצמיחה גבוהה יותר, כך אפשר גם כן להגדיל את התקציב ביותר, משום שעדיין יישמר (ואף יפחת) היחס בין התקציב לתוצר.
משמעות השינוי לגרעון:
לכאורה, התקציב גדל ביותר – לא חדשות טובות לאג"חים.
למעשה, עדיין חלה מגבלת תקציב (של 3% בשנה הבאה ושל 2% בשנה שלאחריה), כך שגידול התקציב לא צריך להטריד.
וגם – לכאורה, התקציב יוגדל ב-2.6% במקום 1.7%.
למעשה, הוא הוגדל ב-3.05%. בשנתיים האחרונות. הדרך של האוצר למנוע וויכוחים קשים מידי שנה עם השרים ועם הח"כים על גודלו של התקציב, היתה לטעון: "אבל יש חוק". הבעיה היא שבשנים האחרונות גם הפקידות ראתה שיהיה קשה מאוד לעמוד בחוק: בגלל הוצאות העתק בגין ההנתקות, בגלל הוצאות העתק בגין המלחמה בלבנון, המלחמה בעזה, המשבר העולמי, ההסכמים הקואליציוניים... סיפורים מהסוג הזה. הדרך להגדיל את התקציב ביותר, מצד אחד, ולא לוותר על עוגן "יש חוק" מצד שני, היתה להמציא "קופסאות" – מן יצור תקציבי שכזה שמעלים, כל מיני הוצאות.
תקציב דו שנתי?
אתמול גם הודיע שר האוצר על כוונתו להנהיג תקציב דו שנתי גם בשנים הבאות.
תזכורת: התקציב הקודם שאושר בכנסת היה תקציב דו שנתי לכאורה: ל-2009-2010. בפועל, הוא היה תקציב בקושי לשנה וחצי, והיה מחויב המציאות מכיוון שהממשלה הושבעה רק באפריל והתקציב אושר רק ביולי. בלוח זמנים כזה, לא היה הגיון להעביר את תקציב מה שנשאר מ-2009 ומיד אח"כ (למעשה, תוך כדי) להתחיל לעבוד על תקציב 2010. בזמנו, הח"כים טענו שזה מעשה אנטי דמוקרטי וגוזלים מכוחם. התשובה שקיבלו היתה: זה רק עכשיו, בגלל לוחות הזמנים.
בינתיים, רוה"מ ושר האוצר התאהבו ברעיון והופכים אותו לאידיאולוגיה.
תהליך העברת התקציב הוא תהליך מאוד שוחק לכל המעורבים בעניין (למעט חברי האופוזיציה). הוא בעיקר שוחק לרוה"מ ולשר האוצר.
בשנה שעברה גילו השניים שכל מה שהם צריכים בשביל להפחית את העינוי הזה בחצי, הוא להציג תקציב דו-שנתי. איך לא חשבו על זה קודם?
אז עכשיו הם עוטפים את זה במעטפת של "תכנון לטווח יותר ארוך", "וודאות".
שיטת העבודה על התקציב בישראל, שיטת "הטייס האוטומטי" פירושה שבכל שנה מתחילים מתקציב שנה שעברה ומשנים אותו רק בשוליים. רמת הוודאות גבוהה למדי גם ככה.
ורד
Disclaimer
דוח זה הינו רכושה של פסגות בית השקעות בע"מ (להלן-"פסגות"), אין להעתיק, לשכפל, לצטט, לפרסם בכל אופן ו/או פעולה, דפוס, צילום, הקלטה, העתקה את הדוח, ו/או כל חלק ממנו ללא קבלת אישור בכתב ומראש. הדוח מבוסס על נתונים שהיו גלויים לציבור ושפורסמו על ידי פסגות ו/או החברות המוזכרות בדוח (להלן - "החברות") בתשקיפים, דוחות כספיים, הודעות לבורסות לניירות ערך, פרסומים בכלי התקשורת ובכל דרך אחרת ועל בסיס הענפים בהן פועלות החברות והנחות שנעשו על בסיס מידע, פרסומים ונתונים אלו. המידע, הפרסומים והנתונים מהמקורות הנ"ל הונחו כנכונים ודוח זה המסתמך עליהם אינו מהווה אימות או אישור לנכונות נתונים אלו. המידע המופיע בדוח זה מעודכן למועד פרסומו לראשונה ואינו מתיימר להכיל את כל המידע הדרוש למשקיע זה או אחר, וכן אינו מתיימר להוות ניתוח מלא של כל העובדות והפרטים המופיעים בו והדעות האמורות בו עשויות להשתנות ללא מתן הודעה נוספת. ניתוח זה משקף את הבנתנו ביום עריכת דוח זה. מודגש כי אין פסגות ו/או עובדיה אחראים למהימנות המידע המפורט בדוח, לשלמותו, לדיוק הנתונים הכלולים בו או להשמטה, שגיאה או ליקוי אחר בדוח. פסגות לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק ו/או הפסד שיגרמו משימוש בדוח זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע שבדוח זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש. ייתכן שבמועד פרסום עבודת האנליזה, או במהלך 30 הימים שקדמו למועד הפרסום, "פסגות ניירות ערך בע"מ" ו/או תאגיד קשור אליה החזיקו או מחזיקים או עשויים להחזיק בחשבונות הנוסטרו שלהם או בחשבונות המנוהלים על ידם החזקה מהותית בסוג כלשהו של ניירות ערך של חברה מהחברות המוזכרות בעבודה. ייתכן שפסגות ניירות ערך בע"מ קיבלה או מקבלת במהלך 12 החודשים האחרונים וייתכן שהיא צפויה לקבל, לאחר מועד הפרסום של עבודת האנליזה, תגמול בהיקף מהותי מקבוצת חברה מהחברות המוזכרות בעבודה. ייתכן שמועד פרסום עבודת האנליזה בעל השליטה בפסגות ניירות ערך בע"מ החזיק או מחזיק או עשוי להחזיק החזקה מהותית בסוג כלשהו של ניירות ערך של חברה מהחברות המוזכרות בעבודה. אין לראות בדוח זה שיווק השקעות או תחליף לשיווק השקעות והתאמה אישיים וספציפיים ללקוח תוך התחשבות בנתוניו, צרכיו המיוחדים והאחרים, מצבו הכספי, נסיבות ומטרות השקעתו המיוחדים של כל אדם. אין להעביר דוח זה לצד ג' כלשהו.